שמאניזם 

 

 

 ​

את סוף השבוע האחרון לפני שנכנסנו לבידוד בצל הקורונה, ביליתי בלימודים בקורס מרפאים טנטריים במרכז "אשתר" בנושא "פתיחת מרחב שמאני בקליניקה" בהנחייתה המופלאה של מיכל מעיין דון.

תוך כדי שאנחנו עוברים ועורכים טקסים שמאניים משמעותיים, רוקדים, שרים, נפתחים ומשתפים, ברקע נשמעו גם הדיבורים על הגזרות וההוראות החדשות ועל זה שנגמר הנייר טואלט בסופרים וכל הבהלה שיש מסביב לזה. סיטואציה הזויה כל-כך. יושבים פתוחי לב, גוף ותודעה. מקבלים חניכות להיות דור העתיד של המטפלים המיניים. לומדים טכניקות טיפוליות שאין להן ביסוס מחקרי או מדעי, אך הן עובדות ומשפיעות ומצילות נפשות. לומדים על החיבור החזק בינינו לבין הטבע, האלמנטים, התודעה הקולקטיבית ויחסי הגומלים בינינו, ובחוץ הכל גועש וכמו מוכיח את כל מה שנלמד בפנים.

 

פתאום כל מה שלמדתי וחוויתי, כל מה שקראתי וכל מה שלימדתי הופך למציאות. ואני מבינה שכמו בתרגול היוגה, זה הזמן לרדת מהמזרן ולתרגל את כל הטכניקות מחוץ למזרן.

החיבור החזק אל השמאניזם מביא אותי למחשבות על פשטות, על חיבור אל הטבע, חיבור אל האינטואיציה ואל הנסתר. כי הנה הגיע רגע האמת בו כל מה שהתורות הפילוסופיות הרוחניות דיברו עליו שנים, מתממש.

כל הדיבורים על השלה, הסרת הצעיף, ההתגלות, ההארה, ההתעוררות, הכל פשוט קורה עכשיו במסה קריטית גדולה.

עולם ישן הופך לחדש עולם חדש הופך לישן.  הכל מתערבב יחד והדיבור על זה שהעתיד אינו ידוע וכל מה שיש לנו הוא רק הרגע הזה, פתאום כבר לא נשמע כמו משפט משומש מאיזשהו ספר, זה ממש נוכח וקורה עכשיו.

ועדיין, זאת רק ההתחלה של התהליך.

אני רואה את הניסיון להמשיך לתכנן. להיות בעשיה. להגיע לאן שהוא. הרצון שלנו בוודאות הוא חזק מאיתנו. הוא תבוע בתוך הדיאנאיי שלנו כאנושות שנולדה וגדלה בעידן התכנון אשר מתחיל להגיע לסיומו. וכולם מעלים סרטונים ולייבים, מדיטציות ועיצות כיצד להתמודד עם המצב. 10 דרכים להעביר את הזמן בבידוד, 5 דרכים להרגיע את הלחץ, 8 דברים לעשות בבית עם ילדים. זה מקסים ומחמם את הלב, איך כולם נרתמים ותורמים מהידע שלהם למען אחרים. זה תומך ומאפשר לנו להרגיש חלק ממשהו שגדול יותר מאיתנו.

 

בא לי לתרום גם ולתת איזשהי עיצה, או דרך הסתכלות על הדברים. לאפשר לעצמינו, לכל ההולכים בדרך. גם למי שכבר צועד במסע ההתפתחותי שלו שנים, וגם מי שנפתח עכשיו לחדש וללא נודע.

בואו נעצור רגע. אחרי שקניתם מזון יבש ונייר טואלטוכל מה שנראה לכם שצריך שיהיה בבית לתקופה הקרובה. בואו נעצור רגע ורק ניהיה.

יש לנו הזדמנות מופלאה להיות ב BEING במקום ב DOING. ורגע אחד בחיים אולי לא צריך לעשות שום דבר מלבד להיות ולהרגיש. לחבק את הילדים שלנו ולהיות איתם במצב של הוויה. להסתכל על ההורים שלנו ולראות שגם הם כמונו מפחדים,ולא יודעים איך מתמודדים עם הלא נודע.

להנות ממה שקיים עכשיו. מציוץ הציפורים, מהשקט היחסי ברחובות, מצחוק הילדים, מכל הטבע שפורח במלוא הדרו מסביבינו.

מהגוף שלנו, המופלא והגאוני שיודע להתמודד ברוב המקרים בעצמו עם וירוסים ונגיפים באופן קבוע.

לעצור ולהרגיש את הלב שלנו, מה הוא מרגיש עכשיו,לאפשר מקום לרגש לצאת, להשתחרר, להתנקות, לאבד שליטה אל הלא נודע

 

האם אתם מוכנים לעצור ולהרגיש?