אישוואראפראנידנה – התמסרות לאל, לאלוהי, לכוח האינסופי הקיים בכל.​

 

 מכירים את השאלה מה הייתם עושים דבר ראשון אם היו מציעים לכם סכום כסף גדול? 

אז לפני שנתיים בדיוק הגיעה אלי השאלה הזאת ביחד עם סכום כסף גדול שניתן לי במזומן על ידי זר שעצר אותי באמצע הכביש. היה זה בדרכי מהדירה הקודמת שלי ברחוב אייזנברג לכיוון הסטודיו אותו שכרתי בצד השני של העיר ללמד שיעור פילטיס.רכב יפה וחדש עם גג נפתח צפר לי לעצור, וכשהאטתי פנה אלי בחור צעיר ושאל אותי בכמה אני מוכרת את הטויוטה קורולה החמודה והזקנה שלי. מפה לשם התפתח בינינו שיח קצר תוך כדי נסיעה ותוך כדי שהבחור מתעקש לקנות ממני את הרכב ולקחת ממני את מספר הטלפון שלי להמשיך בעסקה. הייתה זאת אז תקופה לא כל-כך פשוטה בשבילי. עדיין עבדתי מהבית כעוזרת אישית במקביל לקבוצות הפרטיות שלימדתי ושקלתי ממש ברצינות להחליט החלטה אמיצה ולעזוב את עבודתי מהבית כשכירה ולחזור ללמד כעצמאית במשרה מלאה, אך עדיין פחדתי וחששתי מעתידי הכלכלי.חלפו מספר ימים והבחור התקשר וממש התעקש להיפגש איתי. בהתחלה חששתי ולא הבנתי מדוע אני צריכה להיפגש אתו, כי הרי אני לא באמת מתכננת למכור את הטויוטה האהובה שלי. אבל קרה שבאותו הערב שכבר תכננתי להיפגש שכחתי את האורות ברכב דולקים מהצהריים ובערב כשרציתי לנסוע האוטו לא הניע.אז התקשרתי אליו שיבוא לעזור לי והאשמתי אותו בצחוק שהוא פתח לי עין על האוטו, והוא אכן הגיע. ניסה קצת לעזור ובסופו של דבר אמר שכדי שאזמין גרר. הייתי כולי בלחץ כיוון שבוקר למחרת הייתי אמורה לצאת לפסטיבל הג'רני בגניה שעל גדות נהר הירדן ולא היה לי זמן לבלות את שישי בבוקר במוסך.

הבחור היה מאוד נחוש לעזור לי ואמר שייתן לי בשמחה את הרכב שלו או רכב אחר בכדי לנסוע לפסטיבל ומפה לשם דחף לי לתוך התיק חבילה עבה ביותר של שטרות ואמר לי "קחי שיהיה לך לקנות לך אוטו חדש".הוא היה בחור מוזר, טען שהוא בן של איש עסקים מאוד מפורסם ושהכסף אצלו נוזל כמו מים. הוא הזמין אותי לסיבוב באוטו ספורט שלו ואני בתמימותי נכנסתי. עשינו סיבוב קצר ומהיר בשכונה ואז הוא עצר ופתח את הגג של האוטו. הסתכל לי בעיניים ושאל אותי: "מה היית עושה אם היית מקבלת עכשיו סכום כסף ממש ממש גדול?" הרגשתי שיש כאן סיכוי שזה הולך להתגשם, כי הרי הייתה לי בתיק ערמה של שטרות עבה מאוד שלא היה לי מושג מה ערכה. עניתי לו את התשובה הראשונה שעלתה לי והיא שהייתי עוזבת את העבודה שלי מהבית, שוכרת מקום במרכז העיר ופותחת סטודיו ליוגה ופילטיס משלי. המשכנו לשבת שם כמה דקות לדסקס על מה זה מצריך ממני, מדוע זה לא קורה כרגע, ואיך זה יכול להיות אפשרי אם הוא הולך להיות המשקיע של העסק הזה וכו''". הוא דיבר גם על למצוא לי דירה באחד ממגדלי היוקרה בעיר ולשלם לי שם שכר דירה לשנה. כל הסיטואציה הזו הרגישה לי ממש מוזר, אבל משהו בתוכי החליט לזרום עם הבחור ולבחון עד לאן זה יגיע. הוא החזיר אותי הביתה ורגע לפני שהוא נסע הוא ביקש בחזרה את חבילת השטרות בטענה שהוא צריך את הכסף למשהו ועוד רגע הוא נוסע וחוזר עם סכום גדול יותר. כמובן שהחזרתי לו את החבילה, מבלי לדעת כמה כסף באמת היה שם ונפרדתי ממנו לשלום. חזרתי הביתה והזמנתי שירות גרר שיגיע בבוקר לעזור לי להתניע את האוטו והלכתי לישון.

האמת שבקושי ישנתי, כל הלילה רדפו אותי מחשבות על הבחור הזה, על המפגש הזה ועל הכוונות הנסתרות שהיו לו. בבוקר כתבתי לו הודעה שאני ממש מודה לו על הרצון לעזור לי אך אני מבקשת ממנו לא ליצור איתי יותר קשר, כיוון שבתוכי הרגשתי שיש כאן משהו לא נקי ולא אמיתי. שירות הגרר הגיע והחליף לי מצבר ויצאנו יובלי ואני לפסטיבל הג'רני בנהר הירדן.

סיפרתי את הסיפור הזה למעט מאוד אנשים מאז. בהתחלה קצת התביישתי לספר, הרגשתי אשמה ובושה, על זה שכמעט התפתיתי להצעה שלו. היום, שנתיים אחרי המקרה כשיש לי סטודיו משלי בבית במרכז העיר רחובות אני מסתכלת על המקרה הזה ועל עצמי אחרת לגמרי.

היום אני לגמרי מבינה שהיה זה סימן, שהיה זה שליח אלוהי שבא להעיר ולנער אותי. הייתי זקוקה ממש לסימן מוחשי שהחלום הקטן והשקט שלי יכול להתגשם. שגם כשהרגשתי שנגמרים לי הכוחות ואני כל-כך חלשה ולא מסוגלת לעשות דבר מלבד להמשיך עם הקיים, תמיד אפשר לקרוא לעזרה ולהחליף את המצבר.

אז את הסטודיו שלי לא פתחתי בזכות הכסף של הבחור וגם לא בזכות שום סכום כסף אחר שמישהו אחר נתן או לווה לי. בהחלט השתמשתי בכספי הפיצויים שמשכתי מעבודתי כשכירה במשך שלוש שנים, סכום ממש קטן ולא משמעותי יחסית למה שהבחור הציע לי. קיבלתי מדי פעם עזרה מקרוב משפחה רחוק ויקר לליבי ששנים תומך בי ועוזר לי מרחוק ומחזק אותי בשיחות על רוח ועל חיבור לאלוהים. קיבלתי בשנה האחרונה המון עזרה מחברים טובים ומבני משפחה במעבר הדירה, בהתקנות, בקניות ובתליה של דברים. אבל את רוב העבודה הקשה עשיתי בעצמי, בשתי ידיי עם המון אמונה בדרכי ובייעודי.

 

אישוואראפראנידנה – isvarapranidhana – התמסרות לאל, לאלוהי, לכוח האינסופי הקיים בכל, שאין לנו שליטה עליו. זוהי הניאמה האחרונה מתוך חמש הניאמות, כללי ההתנהגות והמוסר, שהן חלק משמונת אברי היוגה - הדרך להגיע למצב של יוגה, למצב של איזון, למצב של אושר.

 

רוב חיי אהבתי להיות בשליטה והרגשתי צורך עז להיות בשליטה על חיי בכדי להיות מאושרת. עם השנים נוכחתי שוב ושוב שאין לי אפשרות להיות בשליטה על הכל. נוכחתי שהחיים מובילים אותי כל הזמן למקומות שלא תכננתי או יכולתי לדמיין בכלל. כמו כשנכנסים אל נהר זורם בתוך סירה קטנה. יש איזה בטחון מסוים, אפשר לשים חגורת הצלה ולחזק את הסירה באמצעים שונים. אבל המסע בנהר הוא בלתי צפוי. הוא יכול להיות שקט ורגוע בחלק מהדרך, הנוף יכול להיות מדהים ויפה ונעים.אבל ללא שום התרעה מוקדמת, הנהר יכול פתאום להפוך להיות סוער מאוד ולטלטל את הסירה עד שהמים נכנסים לתוכה ומרטיבים אותנו ואנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים שליטה ועוד רגע מתהפכים. ולפעמים אנחנו רק כמעט ולפעמים אנחנו מתהפכים, ואולי גם הסירה נשברת וצריך לשחות אל גדת הנהר אל האדמה ולחכות עד שמישהו יבוא לעזור לנו.אבל הדרך, היא מלמדת אותנו שכל מה שאנחנו זקוקים לו בסופו של דבר זאת האמונה.

המפגש עם הבחור והכסף החזיר לי את האמונה בעצמי ובכוח שיותר גדול ממני. מאז אותו מפגש שהיה די מפחיד אני זורמת על הנהר, על הסירה הקטנה שלי, לבושה בחגורת הצלה ויודעת שלא משנה מה יקרה לי, לא משנה מה יבוא, זה תמיד יהיה לטובתי ולעזרתי.

 

"אנא פתח שערך,

שמע קולי קטן כגדול

זרע אמונה בלב האנשים

אמונה בעצמם ביכולתם ובך אלוהים"

מילים: נועם בן-דוד

 

תובנות