בכדי להטען מחדש צריך להתרוקן

הבוקר עלתה בי תובנה חדשה. בכדי להטען מחדש צריך קודם כל להתרוקן.

החודש וחצי האחרונים היו מאוד עמוסים עבורי. מי שעוקב אחרי ומכיר אותי יודע שכרגע אבא של יובלי נמצא רוב הזמן בחו"ל. אני אמא וגם אבא במשרה מלאה. אני מורה, תלמידה, מנהלת סטודיו, מזכירה, אחראית שירות לקוחות, שימור לקוחות, מכירות, שיווק, פרסום, תחזוקה ונקיון של הסטודיו המתוק שלי. אני משתדלת בין כל משימות היום יום שיהיו לי גם חיים פרטיים. רגעים של תרגול, למידה, חיבור, שקט, מנוחה, שלווה ועונג. מודה לאלוהי חברות התעופה שמאפשר לאבא של יובל להגיע לביקורים מדי פעם ולתת לי קצת זמן עם עצמי ולעצמי.

ואכן הייתי צריכה את הזמן הזה בסוף השבוע האחרון. זמן התרוקנות והטענות מחדש. ואיך ניתן לעשות זאת בדרכי שלי אם לא בשני טקסי קקאו מדהימים. אחד שבטי  במקום סגור כשבחוץ שוטף את הכל הגשם. והשני פלאי בטבע קסום לאורו של הירח המלא.

אז מכיוון שאני עדיין לא גרה באזור פרדס חנה, ארזתי לי תיק, גיטרה ומזרן יוגה ונסעתי צפונה להעביר סופשבוע של הטענות ורפואה. לטקס הראשון הגעתי קצת באיחור, עם סיבה ממש טובה, אז לא חוויתי את עיקר הטקס. בעיקר נהנתי לרקוד ולהשתחרר לצלילי המוזיקה המכשפת. ונהנתי מהמפגשים עם החברים למסע. הלכתי מהאירוע מוקדם יחסית כיוון שידעתי כי את הלילה הבא אעביר ערה בשמירה על האש ורציתי להגיע במיטבי. לפני שהלכתי היתה לי שיחה קצרה עם חבר יקר שומר אש ששיתף אותי מהחוויה שלו כי הוא מאמין כי מי ששומר על האש היקום שומר עליו. הלכתי לישון עם המחשבה הזו בביתה של חברה אהובה.

כשהגעתי אליה חיכה לי פתק שהיה מצורף לגביעונית שרכשתי דרכה ובו היה כתוב "ברוכה הבאה לעולם נפלא יותר". התרגשתי ממש מהפתק ומהאפשרות שקיים עולם נפלא יותר מזה שאני מכירה היום. את יום שישי ביליתי בהתמסרות לרגע ולמנוחה. צהריים שמשיים בדוכן ירקות אורגניים בפרדס חנה, מוזיקה ברקע, אוכל טעים והמון אהבה מאנשים מוכרים ואנשים חדשים. ובערב, אחרי שהרגשתי כי התרוקנתי ונטענתי מחדש הגעתי מוכנה להיות בשירות ובנתינה.

מדהים איך כשאני בנתינה אני מרגישה שאני מקבלת בחזרה בעוצמות גבוהות עוד יותר. התרגשתי לחלוק שוב את השמירה על האש להכין ולהדליק אותה. לראות אותה, להרגיש אותה, להקשיב לה ולתת לה אהבה. הפעם גם זכיתי לנגן בקערות ובקולנים בסשן צלילים מרפאים יחד עם מוזיקאים מוכשרים לעשרות נשמות מתוקות ששכבו והתמסרו לריפוי.

לרגע אחד כשהלכתי לשירותים עם חברה מצאנו בחור עם תינוקת שהיה זקוק לעזרה ותמיכה. כל אחת מאיתנו ידעה בדיוק מה התפקיד שלה. לקחתי את התינוקת לידי ואפשרתי לה לישון בזרועותי, והחברה תמכה בו בכל מה שהיה צריך.היינו שם בשבילו ברגע הנכון וכשסיימנו לתמוך בו ניגשנו שתינו לאש ואיפשרנו לעצמינו את התמיכה שלה בנו.

הערב המשיך ונבנה והאנרגיה של המוזיקה, האנשים והאש גם יחד הטעינו אותי ומילאו אותי. הרגשתי חזקה, עוצמתית ומלאת אנרגיה.

ואז הגיע הרגע של מעגל השירה. בו הכל נרגע ונעצר. בו כל חומות ההגנה ירדו. הגוף נעלם, הכל נמס ונותר רק הלב .והלב קיבל חיבוק אוהב, ומילה טובה ומשם הכל התפרק והתרוקן. מאותו הרגע שחררתי מהתפקיד של שומרת האש, ואפשרתי לאש לשמור עלי.ו האש שמרה. ושלחה אלי את האנשים הנכונים ברגע הנכון לאפשר לי להתרוקן, לפרוק את המתח, לשחרר מכל אחריות ולהיות לכמה שעות הילדה הזו שזקוקה גם לאמא וגם לאבא. והם היו שם. בהתגלמות של גופי אור מלאכיים שנשלחו אלי. עוד חיבוק, ליטוף, מילה טובה, טישו, מים, שמיכה ~ אהבה. הכל קיבלתי. ולבסוף גם נרדמתי לרגע.ו הבוקר עלה והמשכתי בדרכי הביתה ועצרתי בדרך לקבל עוד חיבוק מלאכי אוהב.עוד תמיכה של מלאך בגוף אנוש. ובבית חברה מלאכית שהגיע לנוח בביתי, שמרה על יובל שחזרה בנתיים, הכינה לנו אוכל ונשארה לעוד שיחה של לב אל לב.

האש באמת שומרת על שומרי האש. התפרקתי ונטענתי. הטענתי ופרקתי.

הנתינה ממלאת, היא מחברת את הלבבות. והלב שנותן, רוצה גם לקבל. זה לא תמיד פשוט לקבל. לא תמיד ידעתי לקבל. להתמסר להרפות להיות לרגע זאת שלא יודעת, לחזור להיות ילדה. ולהיות באמונה שכשאבחר להתפרק תמיד יהיה שם מישהו עבורי. בתוך הגלגל הענק של הנתינה והקבלה. תמיד יהיה שם מישהו שהפעם תורו להיות למעלה כשאני למטה. ואז הגלגל ימשך להסתובב. ואנחנו נמשיך להטען ולהתרוקן.

"ואני נושם נותן להוויתי להתמלא ולהתרוקן". (יאיר ונאיה)

בהודיה ענקית לכל המלאכים שליוו אותי בסוף השבוע האחרון. גם אם נפגשנו רק לרגע, הייתם שם המלאכים שלי.