Om Shiva Om Shakti

עד לפני 10 שנים עבדתי כדיילת אוויר באל-על במשך 5 שנים.

זאת היתה התקופה בה חשתי הכי בבירור שאני חייה בקצוות.

מעברים חדים מאוד בין ימים של ריגושים מטורפים מלאי אדרנלין של טיסות וטיולים בכל העולם, לימים מדכאים בבית בארץ בהם הגוף כואב, עייף והנפש מדוכאת.

ואז שוב טיסה מרגשת ליעד חדש, טיולים, מסיבות, הופעות ריגושים מטורפים, HIGH גדול, ואז נפילה למטה חזרה לארץ. ככה חייתי במשך 5 שנים כמעט, עם שתי הפסקות באמצע, בהן בחנתי את האפשרות לקריירה בתחום המחול בארץ וקריירה כמדריכת פילאטיס.

באותה תקופה הייתי כל הזמן חולה.ככה זה כשנמצאים הרבה שעות בקופסה סגורה עם עוד מאתיים או ארבע מאות איש, לא ישנים לילות שלמים ואוכלים מזון מתועש ומעובד בשעות שונות של היממה. ההחלטה לעזוב את אלעל ולבדוק אפשרות לקריירה בארץ כמדריכת פילאטיס היתה אך ורק בגלל העניין הבריאותי.

סיימתי את קורס מדריכי הפילאטיס תוך כדי העבודה באל-על ועוד רציתי להמשיך לטוס, אבל משהו בי ביקש קצת קרקע וחזרה אל הגוף.

השנה הראשונה שלי בארץ כמדריכת פילאטיס היתה מעולה מבחינה פיזית ובריאותית, אבל בפועל הייתי בדיכאון. סבלתי מתסמיני גמילה מההתמכרות הזו לריגושים המטורפים של שהיות בחו"ל והאדרנלין שבטיסות והמשכתי לטוס לניו-יורק לחופשות כל עוד היו לי כרטיסי טיסה. עם כל זה שהגוף התחיל להחלים והתאמנתי הרבה בפילאטיס ורקדתי הרגשתי שהנפש זקוקה להחייאה.

אז התחלתי לתרגל יוגה, בסטודיו PURE בו לימדתי בתל אביב. ומשם סיפור האהבה שלי עם היוגה רק המשיך וממשיך להתחזק עד היום. תרגול היוגה מביא אותי בכל פעם מחדש להתמודד עם העליות והירידות. דרך התרגול אני מחפשת ומוצאת בתהליך איטי מאוד את האמצע, את האיזון.

הצורך שלי בריגושים עדיין קיים והוא לנצח ישאר, אולם תרגול היוגה מעדן את סוג הריגושים. אתמול פתאום קלטתי שעברו כבר 10 שנים מאז שהייתי פעם אחרונה בתאילנד, שהיתה אחד היעדים האהובים עלי והמרגשים אותי ביותר. עברו כמעט 6 שנים מאז שהייתי פעם אחרונה בניו-יורק, אותה הייתי מבקרת לפחות פעם בחודש בזמן היותי דיילת ולפחות פעמיים בשנה גם אחרי שעזבתי. וכבר 3 שנים שלא יצאתי את גבולות הארץ מלבד מעבר הגבול לסיני.

אני מוצאת שככל שאני מעמיקה בתרגול היוגה והמדיטציה, בקריאה, חקירה ובבקהטי יוגה - היוגה של ההתמסרות, הדברים הפשוטים והיום-יומיים מרגשים אותי וגורמים לי לחוש תחושות דומות לתחושות ה HIGH של הטיסות בלי לחוות את

ה DOWN של אחרי.

אתמול בבוקר קיבלתי מחזור. בימים הראשונים של המחזור הגוף שלי מבקש המון מנוחה ואני מקשיבה לו ולא מתרגלת ומעמיסה. אז במקום ליסוע לתרגול המורים הקבוע אצל שמעון נשארתי היום בבית ועבדתי קצת בגינה. טיפלתי בכמה צמחים חדשים שקניתי אתמול עם יובל במשתלה וישבתי לנגן ולשיר.

 

“Sarva-Mangala-Maangalye Shive Sarvaartha-SaadhikeSharannye Triambake Gauri Naaraayanni Namostute”

 

אחת המנטרות החזקות והמרגשות שאני מכירה.

השירה שלה גורמת לי לרטטים נעימים בגוף ומשקיטה את המחשבות. 

היא מרגיעה אותי ומזכירה לי להמשיך לחיות באמונה בדרך בה אני צועדת.

מזכירה לי כי קיימים בתוכי כל הקצוות, גם שיווה וגם שאקטי.

ובינהן יש את דרך האמצע - דרך הלב.

 

מוזמנים להאזין למנטרה