תובנות לשנה החדשה 

​שלושת הימים האחרונים היו בשבילי מאוד מטלטלים פיזית ונפשית.

שנה חדשה בגן של יובל והתמודדות עם הפחדים והחששות שלה ושלי, כשאני בתוכי מלאה בסערות רגשיות וחשה את הדימום החודשי יותר חזק מאי פעם.

המון דברים שנאגרו בבטן מהתקופה האחרונה ורק בוחשים בפנים ולא מוצאים את דרכם לצאת החוצה. חוסר סבלנות שלי,חוסר יכולת לראות בבהירות וחוסר יכולת לתקשר במילים את הרגשות שלי.

הרגשתי שמשהו מבעבע ועם זאת ממש תקוע. כל מיני החלטות לשנה החדשה בנוגע למערכת יחסים שלי עם יובל ועם עצמי שכבר התחלתי ליישם מיום ראשון בבוקר, והכל משפיע בפיזי ובנפשי ורוצה לצאת.

אתמול אחר הצהריים ישבנו ביחד יובל ואני לצייר קלפים של רגשות, צרכים והודיה. משהו שישב אצלי במייל כבר תקופה ארוכה שנשלח אלי מחבר יקר שעוזר לי מרחוק ומקרוב כבר שנה באהבה רבה.

והקלפים האלה פתחו לפתע שיח בין יובל וביני על הרגשות שלנו, ואיך כל אחת תופסת רגש מסויים בצורה שונה. ופתאום יובל ראתה שגם לאמא יש צרכים וגם אמא מרגישה לעיתים מה שהיא מרגישה.

אז למי שמבין מעט ביומן דיזיין, יובלי היא מניפסטורית רגשית ואני פרוג'קטורית מנטלית מה שאומר במילים אחרות שזה יכול להיות מאוד מאתגר ומסובך לתקשר בינינו. והבוקר, אחרי הלילה השלישי בו ישנתי ברובו לבד, כיוון שזאת אחת מההחלטות שלי לשנה החדשה, קמתי עם כוחות חדשים ותחושה של הקלה.

נכנסתי לסטודיו ונתתי לגוף להוביל ולשחרר את מה שהוא מבקש. סיימתי בהרפיה ואז הן סוף סוף יצאו.

כשכל הגוף שלי רטוב וספוג זיעה, זלגו סוף סוף גם הדמעות מהעיניים. ואז בחרתי לי שיר ועוד שיר ועוד שיר, וככה יצרתי יש מאין את הפלייליסט לסדנת יוגה שלי בפסטיבל הזורבה הקרוב.

 

אחת מהמילים בכרטיסיות שהכנו אתמול היתה יצירתיות ויובל מיד ציירה על הכרטיסיה דף ועפרון. אצלי היצירתיות מגיעה מתוך הרפיה ומתוך התבוננות עמוקה אל הכאב הנוכח בפנים. ואחרי שאני מתבוננת וחווה אותו בריקוד, שירה, נגינה, כתיבה או כל דרך אחרת, הכאב הופך ליצר שהופך ליצירה.

 

את הבוקר סיימתי במקלחת והתחלתי להכין לי שייק פירות מרענן. בדיוק תפס אותי בטלפון סוכן ביטוח ושיתפתי אותו שאצטרך לסיים את השיחה בקרוב כי אני מכינה לי שייק וזה יעשה לנו רעש. הוא אמר לי שאם אני מכינה לי שייק ב 10:00 בבוקר אז החיים שלי יפים.

 

אז כן, החיים שלי יפים.

החיים שלי יפים תמיד.

גם עם שייק ביד

גם עם גיטרה ביד

וגם עם טישו לנגב את הדמעות של הכאב.

הכאב של העבר

הכאב של הגוף שלא שוכח

הכאב של הלב שמבקש להרפא.

הלב שמבקש לקבל ולתת אהבה.

 

רקאהבה